לבנת מאי נקראת גם לבנת וואסק- מסמלת את רגע ההתעוררות של בודהה תחת עץ ההארה. הלבנה הזו מזמינה אותנו. להתעורר. להתבונן. לבחור. לברא. להתבונן באמת בתוכנו. גם בחולשות ובמקומות שאנו רוצים לשחרר כבר כל כך הרבה זמן מתוכנו. להתבונן בבקשת הלב ובקשת הנשמה שלנו. להתבונן במתנות הפוטנציאליות. שאנו נושאות צפונות בתוכנו. לבחור מחדש, בדרך חדשה ומדויקת. כל רגע הוא פוטנציאל לבחירה הזו. עכשיו זה הזמן. לא עוד רגע. לא עוד יום. לא עוד שנה. לא כש.. לברא את החדש בתוכנו. להעיז לצאת אתו לעולם גם אם זה אומר לצאת מגבולות איזור הנוחות שלנו. באיזור הנוחות די נוח (לא באמת, הא? אבל הפחד, בסיוע כוחם של הרגלים ותבניות משמר את התחושה המזויפת הזו) אבל שם אין גדילה. איזה צעד חדש, אפילו קטנטן (או גדול) את יכולה לעשות עכשיו? ברגע זה ממש. צעד שיוביל אותך מחוץ לאיזור הנוחות שלך, אל עבר איזור הגדילה שלך. כן, איזור הגדילה. איזור המימוש. איזור ההגשמה העמוקה. איזורים אליהם כולנו נכספות. הם שם, נוכחים. כל שעלינו לעשות זה להעז. לעשות צעד. תעזרי באורה של לבנת הוואסק המלאה, המכשפת, המלמדת, המאירה את יופייך האמיתי. שבי הערב תחתיה, תני לקרניה לשטוף אותך. הניחי יד על רחמך ויד על לבך ותקשיבי. בלי להפריע. רק תקשיבי. איזו קריאה עמוקה יש בעולם לחכמה שלנו. לעוצמה שלנו. סבתא לבנה מעוררת אותה במלא עצמתה. תני לה להעיר אותך. כל מה שצריך זה לאפשר לה. להזמין אותה. אהו.