השמש והירח מייצגים את הזכרי ואת הנשי. אפשר לבחון את זה דרך זרמים רבים וכיוונים שונים אבל אני רוצה להציג במאמר כיוון מאוד מסוים. ובהמשך המאמר גם על איך זה קשור ליחסים בין גברים ונשים ואדבר על הקלות הבלתי נסבלת של האלימות הקיצונית נגד נשים.
אבא שמש ואמא לבנה
בהקשר לכדור הארץ, אני אוהבת להתייחס אל הלבנה ואל החמה כאל האמא והאבא של גאיה.
אבא שמש נותן מאורו, נותן אנרגיית חיים (גם ממש ברמה הביולוגית), מייצג את זרע כל הפוטנציאלים (ברמה הרוחית).
אמא לבנה שומרת על הסדר, מגוננת. שהכל יהיה ב-סדר. היא שומרת על סיבוב הארץ, על מחזוריות העונות, על תנועת הכיווץ וההתרחבות. העובדה כי לכדור הארץ יש ירח אחד וגדול, תורמת ליציבות תנאי האקלים. קיומו של ירח יחיד, בניגוד למרבית כוכבי הלכת האחרים שלהם מספר ירחים, מונע התנהגות כאוטית. גודלו של הירח תורם ליציבות יחסית של נטיית ציר הסיבוב של כדור הארץ ביחס למישור המילקה, ובכך מקבע את עונות השנה ומונע שינויים גדולים בנטיית ציר הארץ, שיביאו למזג אוויר קיצוני והרסני.
ביחד הם מאפשרים, פה על גאיה, את קיום החיים.
יש שתי עובדות מעניינות בהקשר למהות הלבנה כאמא.
1. הירח מתרחק מכדור הארץ בכל שנה כ 3.8 ס"מ. ברמה המטאפורית זו האמא שמתרחקת ככל שהילד שלה גדל על מנת שילמד לקחת אחריות על עצמו.
2. ההסבר הרווח כיום בקרב המדע היא שהלבנה נוצרה לפני מיליארדי שנים כאשר מערכת השמש הייתה בתקופת היווצרותה, ועצם שנקרא תיאה, בגודלו של מאדים, התנגש בכדור הארץ המתהווה. שברים מן הפגיעה נזרקו לחלל, התמזגו, ויצרו את הלבנה.
כשמבינים את הדרך בה נוצרה הלבנה- ממיזוג של כדור הארץ ותיאה, אפשר להבין שהלבנה מכילה חלקים שהיו שייכים לכדור הארץ. המילה כיסופים מקורה במילה כסף- אוד הירח. זו הכמיהה- לאחדות, לשלם. הכמיהה של הילד להתמזג בחזרה עם אמו, עם האחדות.
הגבר והאשה בתרבות הפטריאכלית
במצב הרמוני, בכל אחד/אחת מאתנו יש איזון מסוים בין יצוגי השמש והלבנה הפנימיים שלנו, בין הזכרי והנקבי בתוכנו. כמו ין ויאנג.
במצב הרמוני נשים וגברים פועלים ביחד ומביאים את האיכויות הנקביות והזכריות לכדי פעולה הרמונית שלמה.
לדאבונינו, גם ברמה האישית וגם ברמה הקולקטיבית זה לא כך.
התרבות הפטריאכלית, השלטת כרגע, עיצבה אותנו, את הנשים ואת הגברים בדמותה.
גבר צריך, על מנת להצליח, להיות כוחני, אלים ושתלטן.
אשה צריכה, על מנת להצליח בעולם הגברי, להיות כוחנית, מניפולטיבית ולמחוק את סממניה הנשיים (למשל, לשים "פקק" בווסת ולהמשיך כרגיל). היא יכולה להקצין את סממניה הנשיים אך לעולם זה ישמר את מקומה תחת גברים.
אני כמובן מכלילה כאן בהכללה גסה.
בתרבות הפטריאכלית נשים איבדו את מהות עוצמתן וגברים איבדו את מהות עוצמתם. התרבות מיישרת קו.
יתכן ואם אכן היתה "תרבות אם" שלטת בעבר, גם אז לא היה איזון. הנשים היו החזקות והשליטות ואולי לגברים לא ניתן מקום שווה לצידן, מקום שיכול לאפשר להם שימוש מלא ביכולות שלהם.
בנימה קצת אופטימית אני רוצה לציין שהעולם משתנה. זה קורה לאט לאט ואולי לא נזכה לראות את הפירות השינוי בעודנו חיים. אבל השינוי כבר נוכח.
נמשיך..
בדיוק כמו שללבנה יש את ה"טכנולוגיה" שלה (סופגת את אור השמש, נעה במעגליות סבב כדוה"א וכד') ולשמש את שלה (מהווה את רוב מערכת השמש, מקרינה אור אדיר וכד'), כך לנשים ולגברים יש, בילד-אין, "טכנולוגיות" גבוהות היכולות לסייע לנו לממש את עוצמותינו וחזוננו פה בגוף, על כדור הארץ. אבל הסודות הללו כמעט ונעלמו מן העולם. מערכת ההפעלה נלמדה מאשה לבתה ומאב לבנו והידע הזה הלך ונעלם (או הועלם) מן העולם.
המערכת הנקבית החודשית היא מורכבת, יפהפיה, עמוקה מאין כמותה.
כשאשה לומדת להשתמש בה היא הופכת להיות ממומשת ברמות גבוהות יותר ומלאות יותר.
אני יודעת. אני מלמדת את הנשים את השימוש בה ואני רואה את התהפוכות שהן עוברות בעקבות המסע המופלא הזה. את העוצמות הפנימיות הניגלות להן.
המערכת הזכרית, גם היא עוצמתית ומופלאה. וכשגבר לומד להשתמש בה הוא מממש את עוצמותיו בצורה מלאה.
כשהנשים והגברים ילמדו להשתמש ב"טכנולוגיה הגבוהה" המוטמנת בגופם, נוכל לצעוד בדרך חדשה. דרך המקדשת את הנשיות והזכריות. דרך שלא מוחקת או פוסלת או מטילה מום בנשיות. או בזכריות.
כל אחד ואחת מאתנו אחראים על הגדילה שלו למען עולם טוב יותר.
עולם בו לא נבכה שוב ושוב על נשים שנרצחו בגופן או ברוחן על ידי גברים.
עולם בו גברים ונשים פועלים ביחד, בהרמוניה, מתוך איחוד האיכויות שלהם.
בנימה יותר אישית
אני רואה את האלימות נגד נשים מגיעה לשיאים חדשים ולבי ורחמי כואבים. אני רואה את ההפגנות ויש להן כח. אבל עם זאת, אני מרגישה שהעוצמה האמיתית של השינוי טמונה קודם כל בביתנו אנו.
כל אחת מאתנו צריכה לבדוק את מערכת יחסיה עם עצמה. עם המחזוריות שלה, עם הרחם שלה, עם המהות הנשית שלה. כשהנשים יתהלכו בעולם בתודעה שהרחם שלהן היא מקום מקודש והגוף שלהן מקודש הן לעולם לא יאפשרו למישהו לחלל אותן או להתייחס אליהן בצורה פוגענית.
כשנשים ילמדו זאת ויפנימו זאת ויתהלכו בעוצמה האמיתית שלהן בעולם, גם בנותיהן ואחיותיהן לא יפגעו. כי הן ילמדו את זה מאימותיהן.
כשהגברים יתהלכו בעולם בתודעה שהאיבר שלהם הוא כלי קידוש ובריאה הם לעולם לא יפגעו בנשים.
ובניהם ואחיהם לא יפגעו בנשים כי הגברים ילמדו את בניהם גבולות. והם ילמדו את בניהם על הקדושה המופלאה והמענגת ומחוללת החיים ואור במפגש שלהם עם נשים.
אז בוא נעשה בדק בית. ונלמד. ונגדל.
כי אנחנו הגברים והנשים להם חיכינו כדי לחולל שינוי.
אם הפוסט הזה מרגיש לך חשוב את.ה מוזמן.ת לשתפו (בפינה הימנית למעלה, בלחיצה על 3 הנקודות נפתחת אפשרות השיתוף או בסוף הפוסט).
חיבוק,
גליה
הערה: חשוב לי לציין שבהתייחסותי לאלימות הגברית כלפי נשים אין בכך אמירה שכל הגברים הם אלימים או פוגעניים.
וגם חשוב לציין שהגברים שהם אלימים הם בעצמם קורבן של אותה תרבות פטריאכלית. והטיפול בהם צריך לכלול ריפוי ולא רק ענישה (שלרוב ללא ריפוי רק מייצר עוד אלימות לצערי).