Search

נשימת האדמה


אלטר (מקדשה) שיצרתי כתפילה עבור ניקוי עמוק של גאיה

והנה הלבנה הולכת ומתמלאת עד שתהיה במלאותה ביום רביעי, ערב פסח. הלבנה מייצגת עבורנו את המחזוריות, התנועה המתמדת של השינוי הנמצאת בתוך תבנית קבועה וצפויה ומייצרת עבורנו בטחון.

התנועה היקומית כרגע מייצגת עבורנו שינוי אשר לא נמצא בתוך התבנית המוכרת- כמו תנועת המילוי וההתרוקנות של הלבנה, תנועת השמש במהלך היממה, מחזוריות העונות וכדומה.

מכיוון שנקודת מבטנו מובנית בתוך תבנית של מספר שנים אין לנו אפשרות לראות את המחזוריות של התנועה המתרחשת כרגע. אך בקנה מידה ייקומי, אשר לא נמצא בתוך מימד הזמן שלנו, מה שלנו נראה כשנים הוא יכול להיות מאית שניה ייקומית. לכן אין באפשרותינו לדעת שמה שקורה כעת, אשר נראה לנו כמו גל בלתי צפוי עד אימה, הינו חלק ממחזוריות גדולה יותר (וצפויה) של מאות שנים.

פעם בכמה מאות שנים מתרחש גל כזה של ניקוי אדיר, של קפיצה תודעתית אדירה. זה חלק ממחזוריות רחבה יותר ממה שאנו כפרטים מכירים או חווינו אי פעם.

חלקנו חוות את הימין האלו ככיווץ. חלקנו חוות אותם כהתרחבות גדולה. חלקנו נעות מתחושת הכיווץ אל ההתרחבות וחוזר חלילה.

בפוסט הקודם כתבתי בהרחבה על תיאורית המעברים- תנועת הכיווץ וההתרחבות וכיצד לעבוד אתה.


היקום מאפשר לנו כעת הצצה אל תוך אפשרות. פוטנציאל. הצצה אל מציאות אשר בה האנושות לא רומסת ביד גסה את אמא אדמה. מציאות בה יש מקום לבעלי החיים. מציאות בה זיהום האויר מועט. מציאות בה הצרכנות והנהנתנות מקבלות מקום בריא יותר בסולם העדיפויות. מציאות בה כולנו עוצרים ונכנסים לרטריט. מציאות בה אין לנו ברירה אלא להבין שאנחנו אחד. מציאות בה הערבות ההדדית הופכת מסלוגן לחיים עצמם.


המחיר של החלון הזה שנפתח הוא גדול. וכואב. כמו לידה.

הלוואי שנשכיל להפוך את הפוטנציאל הזה למציאות שלנו.


כשאני הולכת על הגבעות המדבריות מתחת לביתי, גבעות אשר מאז ומעולם היו צחיחות (למעט כמה שיחים מדבריים), והן מוריקות, מלאות פרחים לבנים, סגולים, אדומים, כחולים ובירוק על כל גווניו, אני מבינה עד עומק העומקים של עצמיותי שהפוטנציאל הזה, ששכב רדום וכמוס במשך עשרות שנים מתחת לאדמת המדבר, יכול להתעורר, יכול להוולד. וזהו קסם. זהו סוד שהפך לגלוי. וכך גם עבורנו- הפוטנציאל של מציאות כזו אפשרית. המציאות הזו הינה סוד גלוי בזכות הגל הזה ששוטף אותנו. ולנו יש חלק בטוויה של זה למציאות. ע"י תפילה, ע"י בחירות חדשות, ע"י פעולה. כל אחת בדרכה. אבל החלק המהותי ביותר נתון בידי הרוח הגדולה, האלוהות, היוצרת הגדולה. אני מאמינה שלא סתם קבלנו את חלון ההזדמנות הזה. אנחנו בתהליך בשלות, גדילה. כמו הזרעים המחכים מתחת לאדמת המדבר במשך שנים ארוכות. הגיעה השעה. לתת לגשם הברכות להרוות אותנו ולאפשר לנו לצמוח אל מלא הפוטנציאל הקולקטיבי שלנו כאנושות. אל העולם החדש. הוא כבר נמצא פה. כל כך כל כך נוכח.

ועבורנו הנשים אני נושאת תפילה- שנזכור למצא את הזמן שלנו להתמלא ולהזין את עצמנו. אנחנו כל כך רגילות להזין, לתת, להניק ולעתים שוכחות להזין את עצמנו הזנה עמוקה, רוחנית, רגשית ופיזית.

אם לא נזין עצמנו לא נוכל להזין את העולם סביבנו בחכמה, ביופי, בבינה, בשקט, בשמחה הנמצאת בתוך רחמנו וליבנו.

אם אינכן יודעות כיצד להזין עצמכן רוחנית אתן מוזמנות לכתוב לי ואנחה אתכן. אם יהיה ביקוש לכך אעשה מפגש זום בנושא.


הלבנה הולכת ומתמלאת. אפשרו לעצמכן להסתנכרן אתה ולהתמלא באור ובעוצמה שלכן. התבוננו בלבנה כל ערב ותנו לקרני האור שלה לרחוץ אתכן ולמלא אתכן.


ומילה אחרונה לסיום-

כרגע אני בוחרת לא הכנס לפייסבוק. אתן מוזמנות לשתף את הטקסט שלי אם אתן מוצאות בו אמת שיכולה לסייע לנשים ואנשים נוספים. ניתן לשתף את הפוסט בלחיצה על 3 הנקודות מימין ובחירה ב share post.


חיבוק מעומק לבי ורחמי אליכן.

גליה


ולסיום תמונה מהמדבר המוריק תחת ביתי:












טלפון: 054.4316157   |   galya.karpol@gmail.com