האגן. האגן הוא המיכל בו הנשמה משתרשת אל האדמה. זה המקום המאפשר נוכחות מלאה בתוך הגוף (כמובן זה רק חלק מהמכלול, אבל זה לפוסט אחר) ואף יצירה של תינוקות. המשכיות. ואני לא בחרתי להיות במלאות בגוף. אני, קשה לי להתחייב..מעדיפה להיות על הגדר. רגל פה ורגל שם. ואז זה קרה. לפני קצת יותר משנה וחצי שברתי את עצם הזנב. נפלתי במדרגות הבית על הישבן. הרבה מדרגות. האגן שלי כאב. לא לשבת, לא לעמוד. הבסיס נשבר. הנפילה הזו עצרה אותי. טכנית למשך כמעט חודש. באופן רחב, למשך שנה. נכנסתי למערה לשנה. נכנסתי הביתה. הפסקתי כמעט את כל הפעילויות שלי בחוץ, למעט התחייבויות מסוימות. הכרזתי על שנה של שהייה. זה מאוד מפחיד. לשהות ללא יצרנות, ללא עשיה יצרנית (בתרבות הקפיטליסטית שלנו), ללא הכנסה (תודות לאיש שלי, שאיפשר). לא יצאתי כמעט לבילויים. לא פגשתי כמעט חברות. אני ומשפחתי (האהובה) ודלת אמותי. שנה. עצירה. ומה אם לא יקרה כלום? ומה אם אצא מהשנה הזו לאותו מקום? ומה זה אומר לעצור? כמה פעילה אמורה להיות העצירה הזו? אלו חלק (קטן) מהקולות שעלו. והביקורת (המנומסת) מהסביבה..מה פתאום לא לעשות? לא לייצר? זה לא ממש מקובל בחברה שלנו.. אחרי הנפילה, כשכבר יכלתי ללכת (לאט לאט) נכנסתי לאובססיה של ענפים. התחלתי לאסוף ולאסוף. הייתי כמכושפת. משיכה בלתי מוסברת ובלתי נשלטת לענפים. ואז התיישבתי (בכאב) והתחלתי ליצור דברים מהענפים. אהיל עצום, ענפים מלופפים בחוטי רקמה, לוכדי חלומות. העבודה הזו ריפאה את האגן שלי. ענפים=עצמות. ריפוי אינטואיטיבי. השבר של הבסיס שלי ריפא אותי. אפשר לי לבחור מחדש. לבחור להיות פה. האגן שלי, שנשא 2 תינוקות בתוכו, נשא אותי בתוכו הפעם. בשנה הזו נכנסתי לתוך הגולם שיצרתי (מענפים מטאפוריים אני מניחה). ויצאתי מהגולם הזה כעבור שנה (וחודשיים) במקום אחר לגמרי. יודעת מה המקום שלי בעולם. יודעת למה באתי לפה, למימד השלישי הזה. יודעת מה העשייה שלי למען שבעת הדורות הבאים. ויצאתי לעולם. עפתי לעולם. התחלתי עם סדנאות חכמת הלבנה. התחייבתי ל 13 ירחי עבודה עם הסדנאות. מה לאחר מכן? אין לי מושג. 12 סדנאות, אחת בכל לבנה מלאה ובלבנה המלאה ה 13- סדנה אחת משותפת לכל נשות הסדנאות. בכל סדנה אני יורדת מההר הגבוה במדבר ומגיעה למקום אחר בארץ, לפי קריאתן של הנשים. הפעם מי שקראה לי היא הכנרת. סביבה התרחשו בעבר כה הרבה פולחני אלות. אלת המים קוראת לי הפעם. גם היא שוכנת באגן. האגן שלי כבר לא שבור. עדיין נושא זכרון עדין של השבר שהיה. אולי ישא אותו לתמיד ואולי לא. אבל אני כבר לא שבורה. שלמה. https://www.facebook.com/pg/moonwisdomisrael/events/ לחיי הקסמים בחיינו ✨ גליה
Comments