העולם הישן קורס אל תוך עצמו, בולע את עצמו כמו אורובורוס. מעכל את עצמו אל תוכו.
העולם החדש הולך ומתעצם. הם מתקיימים במקביל, שני העולמות. מי מהם הוא הולוגרמה? האם העולם הישן הוא הולוגרמה ההולכת ונחלשת, או שמא העולם החדש הינו הולוגרמה המולבשת על גבי העולם הישן. הולכת ונבראת אל תוך המציאות? ואולי שניהם נוכחים באותו מיקום אך במימדים שונים?
כך או כך כיום ניתן לבחור היכן אנו מתהלכים. בעולם הישן או בעולם החדש. אין צורך לצאת מהגוף כדי להתהלך בעולם החדש. הטרנספורמציה מתרחשת והיא מתרחשת מהר.
היקום, כמו אמא טובה, דוחף אותנו בעדינות אך בהחלטיות. האם אתם מרגישים את הדחיפה הזו, בין השכמות, מאחורי הלב?
אבל מפה ואילך העבודה היא שלנו. אנחנו יכולים לבחור לדאות כמו ציפור, בעזרת התרמיקה שהיקום מייצר עבורנו, אל עבר העולם החדש. ואנו יכולים לוותר.
לבנת ניסן היא חלק מהקונסטלציה הזו. המשפך אל עבר המעבר פתוח ופעיל. האם ישאר כה פתוח לאחר הרגע הזה? בכל מקרה אין דבר מלבד הרגע הזה. לא אחר כך. לא מחר. עכשיו. כל מה שצריך זה לבחור ולכייל את עצמנו אל התדר הזה של עולם החדש. לבחור ע כ ש י ו ולסייע ליקום לתמוך בנו. העבודה היא בכל הגופים. להעזר בכל בני הברית שלנו- הנראים והבלתי נראים, לצאת אל הטבע, לשתות מים והרבה, להזין את גופינו במזון קל ובריא, להזיז את הגוף בכל דרך שהגוף מבקש, לשחרר עניינים רגשיים לא פתורים.
כל הג'יפה שעולה עכשיו היא חלק מהתהליך. איך נדע מה לשחרר ולנקות אם זה לא יזעק בקול?
מעבר זה, כמו הרבה מעברים, מכיל בתוכו הרבה קושי. צריך לשחרר הרבה תבניות רגשיות. לשחרר הרבה פחדים. להפרד מקשרים לא מזינים, לסלק רוחות רפאים של כאבים ישנים שלנו. לנקות, לנקות, לנקות. לבער את כל החמץ ולהכשיר את עצמנו למעבר. אין קיצורי דרך. אבל אם נזכור את המטרה אשר לשמה אנו עושים את הניקוי העמוק הזה, נוכל להתמיד.
חג חירות שמח.
גליה.